פסק-דין בתיק ע"ו 51905-05-11

1.         המערערת ילידת 1981, שרתה בתפקיד בחיל המודיעין. קצין התגמולים לא מצא קשר בין מצבה הנפשי של המערערת לבין תנאי שירותה הצבאי, אך ועדת ערעור שליד בית משפט השלום בחיפה מיום 08.01.2008 קבעה כי יש לשייך 50% ממצבה הנפשי של המערערת לתנאי שירותה הצבאי.

2.         ממועד ההכרה ישבו מספר ועדות מחוזיות אשר דנו במצבה הנפשי של המערערת וקבעו מידי פעם נכות זמנית, כאשר הנכות משתנה. בעבור תקופת אשפוז יום ברמב"ם הושארה בתוקפה נכות קודמת של 20% (10% על חשבון השרות), בעבור תקופת אשפוז יום נוספת ברמב"ם נקבעה נכות של 70% (35% על חשבון השרות), בתקופת אשפוז במחלקה סגורה נקבעה נכות של 100% (50% על חשבון השרות) וההחלטה של הועדה המחוזית האחרונה מיום 20.10.10 קבעה נכות זמנית כוללת של 30% (15% על חשבון השירות) לפי סעיף 33ד' לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל 1969.  הנכות נקבעה עד לחודש אוקטובר 2012. וזהו נוסח הסעיף כפי שמופיע בתקנות -

                        "33.

ד. הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים ניכרים, קיום צירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעות בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי בצורה ניכרת  - 30%".

3.         על קביעת הועדה המחוזית ערערה המערערת (באמצעות עו"ד בולדו) לועדה רפואית עליונה אשר התכנסה לדון בעניין ביום 11.1.11. ועדה זו אישרה את קביעת הועדה המחוזית מיום 20.10.10. החלטה זו הינה מושא הערעור.

4.         המערערת מיוצגת בערעורה זה על ידי שני הוריה, ללא עורך דין. אבי המערערת חילק הטיעון  בעניין לשני נדבכים - הנדבך הטכני והנדבך המהותי.

5.         לגבי ההיבט הטכני- 2 טענות למערערת. הראשונה מתייחסת לכך שלא ברור למערערת מדוע בעבור תקופת אשפוז יום מנובמבר 2009 ועד אפריל 2010 הושארה בתוקפה דרגת נכות של 20% כאשר בעבור התקופה של אשפוז יום מאפריל עד דצמבר 2010 נקבעה דרגת נכות של  70% (35% על חשבון השירות).

            ההחלטה הקובעת 70% דרגת נכות בעבור התקופה הנ"ל ניתנה בועדות מיום 01.02.2010 ומיום 30.6.2010. החלטות אלו אינן עומדות לערעור היום. לאחריהן התקיימה ועדה מחוזית נוספת שרק עליה ערערו לועדה רפואית עליונה. טענה זו נטענה בפני הועדה הרפואית העליונה (על אף שהטענה התייחסה לישיבות קודמות של הועדה המחוזית). הועדה הרפואית העליונה לא התייחסה בהחלטתה מושא ערעור זה לקביעת נכות עבור תקופה קודמת, תוצאת החלטה של ועדות מחוזיות קודמות. בתיק הרפואי קיימת פניה של המערערת מחודש מאי 2010 לקצין התגמולים על מנת שיכיר באחוזי הנכות הגבוהים יותר כבר מנובמבר 2009 ולא מאפריל 2010. לא מצאתי התייחסות של קצין התגמולים לבקשה זו ואולי יש מקום שיגיב לבקשה. מכל מקום לא היה ערעור כלשהוא על החלטת הועדות הקודמות, ענין זה איננו יכול ךלהיות חלק מערעור זה, ואבי המערערת לא יכול היה להצביע על הערך האפקטיבי של קביעה כזו בדיעבד.

            הנושא הטכני השני שהעלה אבי המערערת התייחס לכך שהועדה המחוזית מיום 30.6.10 קבעה נכות זמנית בדרגה של 70% (35% ע"ח השירות) עד לדצמבר 2010 ולמרות זאת זומנה המערערת לבדיקה חוזרת כבר ליום 20.10.2010. יצויין, כי באותה בדיקה הורדו אחוזי הנכות הזמני ל- 30% (15% ע"ח השירות).

            אין בעובדה זו כל פגם, לא טכני ולא מהותי. הנכות הזמנית נקבעת בשל העובדה שהמצב הרפואי לא התייצב והיא איננה קביעה סופית. ועדה רפואית רשאית לזמן את הנכה לבדיקה חוזרת כפי שתמצא לנכון על מנת לשוב ולדון במצבו הרפואי של הנכה, במיוחד נוכח שינוי בנסיבות. ראו לעניין זה סעיף 12 (א)(3) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל 1969 הקובע כי אם דרגת הנכות שנקבעה היא זמנית, רשאית הועדה הרפואית לקבוע מועד לבדיקת הנכה לשם קביעת דרגת נכותו מחדש. אין הוראה זו כפופה לתקופת מינימום של מספר חודשים מאז הבדיקה האחרונה.

            המערערת שוחררה מהאשפוז ביום 30.8.2010, ואין פגם בזימונה לבדיקה מחודשת בחודש אוקטובר 2010 על אף שמלכתחילה חשבה הועדה לזמנה רק בדצמבר 2010.

מעבר לדרוש אציין, כי אבי המערערת לא יכול היה להצביע על המשמעות האופרטיבית של הבעייתיות הכרוכה בזימון המערערת לבדיקה מחודשת חודשיים קודם למועד שנקבע מלכתחילה.

6.         ברובד המהותי טען אבי המערערת כי הועדה הרפואית שגתה בקריאת המצב הרפואי האמיתי של המערערת. אבי המערערת טען כי נכון להעדיף את חוות דעת ד"ר ליבה, מומחה לפסיכיאטריה, שהוא הרופא המטפל של המערערת. לדעתו, יש יתרון ניכר לרופא המטפל אשר מכיר את המערערת שעות רבות לעומת פגישה קצרה שהיתה למערערת בפני הועדה הרפואית העליונה. ד"ר ליבה נתן חוות דעת לאחר בדיקה מיום 20.5.2004 לפיה חיווה דעתו כי מדובר במצב דכאוני מתמשך בדרגות חומרה שונות MAJOR DEPRESSIVE DISORDER, מחלה קבועה המתאימה לדרגת נכות של 50%.

            אין מחלוקת על כך שרופא מטפל חווה שעות ארוכות יותר עם המטופל מאשר בדיקה נקודתית של ועדה רפואית לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959. אך עניין זה מתחייב מעצם הנוהל הקיים לבדיקת כל הנכים הזכאים לפי החוק, באשר הם. בועדה הרפואית העליונה אשר בדקה את המערערת היו חברים 3 רופאים מומחים, מהם שני פסיכיאטריים מומחים. מעבר להתרשמות הועדה בבדיקת המערערת עצמה עמדו בפני הועדה מסמכים רבים ביניהם סיכום אשפוז יום מהמחלקה הפסיכיאטרית ברמב"ם שבאה לסכם תקופה של כ- 6 חודשים, שם נרשם כי נמצאה אי יציבות רגשית עם ריבוי שינוי במצבי הרוח, אך לא נצפה דיכאון בעוצמה של MAJOR. נרשם כי מדובר בצעירה עם הפרעה אישית גבולית, עם הקצנת התנהגות הטיפוסית למבנה אישיות כזה. עוד דווח על התנהגות פרובוקטיבית ועל ניסיון התאבדות ביום שחרורה מאשפוז יום. יום לאחר ניסיון ההתאבדות לא נמצאו שינויים משמעותיים במצבה הנפשי לעומת בדיקות קודמות ולא נמצאו הפרעות פסיכוטיות או של דיכאון עמוק, למרות שמסרה כי יש לה עדיין מחשבות התאבדות.

            כמו כן, עמד בפני הועדה הרפואית העליונה סיכום אשפוז המערערת במרכז לבריאות הנפש ב"שער מנשה" במהלך שבועיים בחודש אוגוסט 2010, שם נרשם בסיכום כי מדובר בהפרעה אישית גבולית אשר התקבלה למוסד בהסכמה לאחר ניסיון אובדני - " במהלך אשפוזה שתפה פעולה, ללא פעילות פסיכוטית, ללא דיכאון ברמה מז'ורי, נשללה סכנה מיידית לעצמה ולסובבים אותה".

עוד עמדו בפני הועדה הרפואית העליונה מסמכים מאשפוז יום קודם (נובמבר 2009) המתארים מצב דברים דומה.

הועדה הרפואית העליונה ציינה כי עיינה בכל המסמכים בתיק, כולל חוו"ד ד"ר ליבה  אשר התרשם שמדובר במצב דכאוני מתמשך בדרגות חומרה שונות של דיכאון מז'ורי. הועדה מציינת כי בסיכומי המחלה השונים לא נמצאו סימני דיכאון ועוצמה מז'ורית. כמו כן לא נמצאו סימני הפרעה פסיכוטית או דיכאון עמוק. הועדה מציינת כי בפגישתה עם המערערת התרשמה מסימנים דיכאוניים אך לא בעוצמה מז'ורית, על רקע אישיות גבולית, ללא עדות לסימנים פסיכוטיים. כמו כן התרשמה הועדה שקיימת הפרעה ניכרת בתפקודה. לפיכך, מצאה הועדה את דרגת הנכות המתאימה כ- 30% (15% על חשבון השירות) באופן זמני עד לחודש אוקטובר 2012.

סיכומי המחלה והמסמכים בתיק מלמדים על מצב המתאים יותר לממצאי הועדה שישבו בה 3 רופאים מהם שניים פסיכיאטריים מומחים. על פי סיכומי המחלה וממצאי הועדה הרפואית העליונה, לא נמצאו נכון למועד הבדיקה, סימני דיכאון מז'ורי.

יצוין, כי אין כל חובה על ועדה רפואית לקבל חוות דעת שנותן מומחה מטעם הנכה. חובתה של ועדה רפואית היא לדון לגופו של עניין, לעיין במסמכים השונים, בחוות הדעת השונות ולהגיע להחלטה כשהיא מנומקת. כך עשתה הועדה העליונה במקרה דנן.